<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ד</h1>
<h2>דף לא:</h2>
השותפין שרצה אחד מהם לחלוק בלא רשות חבירו, חולק בפני ב"ד, לפחות שלשה הדיוטות. ודוקא לפירות או למטלטלין. אבל מעות חולקין שלא בב"ד ומניח חלק חבירו [בב"ד]. ואם המעות הם, מהם רעות ומהם טובות, או מהם חדשים [ומהם ישנים], וכולן אינם שווים, דינם כפירות. ואיתיה פרק איזהו נשך ופרק אלו מציאות ור"ם פ"ה דשותפין.
<h2>דף סח:</h2>
והיכא שהמתעסקים רוצים שיהא הריוח לאמצע, יתן למתעסק שכרו שבכל יום מימי השותפות כפועל בטל. ופירש רבינו חננאל פועל בטל, בשאין מוצאין לעשות מלאכה מוזילים ומשתכרין הפועלים בפחות. והאי שכירות דוקא בשאין לו אומנות אחרת, אבל יש לו לזה המתעסק מלאכה אחרת, אפילו בפרוטה כל ימי השותפות די, וא"צ שכירות אחר. רי"ף ור"ם פ"ו, ואיתיה פרק איזהו נשך גבי אין מושיבין חנוני למחצית שכירות.
<h2>דף סט.</h2>
השותפין שרצה אחד מהם לחלוק בלא רשות חבירו, חולק בפני ב"ד, לפחות שלשה הדיוטות. ודוקא לפירות או למטלטלין. אבל מעות חולקין שלא בב"ד ומניח חלק חבירו [בב"ד]. ואם המעות הם, מהם רעות ומהם טובות, או מהם חדשים [ומהם ישנים], וכולן אינם שווים, דינם כפירות. ואיתיה פרק איזהו נשך ופרק אלו מציאות ור"ם פ"ה דשותפין.
<h2>דף קד:</h2>
בזמן ששניהם נושאים ונותנים בממון נקרא שותפות. וכשאחד מהם נושא ונותן בממון, אע"פ שהממון של שניהם, נקרא עיסקא. ולענין דכשהוא שותפות, אם פחתו או הותירו הוא לאמצע. וכשהוא עסק נקרא הנושא והנותן מתעסק, ושותפו שאינו מתעסק נקרא בעל המעות. ובעסק אם נאנס משלם החצי, דהוי כמלוה עליה דמתעסק, ואי איכא רווחא שקיל פלגא. ואיתיה פרק המקבל, ור"ם (פ"ה) [פ"ו]. ואם הוא ידוע של מי הוא העסק, אם מת המתעסק וחייב לאחר. אין העסק משועבד רק שרואים הריוח ויטלו חלקו לזה החוב, רי"ף, ור"ם פ"ז דשלוחין.
<h2>דף קה.</h2>
והמתעסק שהפסיד וטרח עצמו עד שהשלימו ולא הודיע לחבירו עד מלאת לו, אין אומרים יפסיד חבירו חלקו בהפסד, דאמר ליה להכי טרחת ומילאת דלא ליקרו לך מפסיד עיסקא. איתיה פרק המקבל, ור"ם פ"ז דשלוחין.
היכא שבא אחד מן השותפין ועשו עסק והרויחו ורצון האחד לחלוק הריוח, חבירו מעכב עד סוף השותפות, ואיתיה פרק המקבל במציעא. ויש גאונים [שכתבו] דלאו הלכתא כרבא דאמרה. ורי"ף [כתב] הלכתא היא, רק במקום שיש מנהג שעושין על פי המנהג. שותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זו עד זמן קצוב או עד שיכלה הממון של שותפות, אין אחד מהם יכול ליטול חלקו בקרן ולא בשכר עד סוף הזמן. נשתתפו סתם חולקין כל זמן שירצה אחד מהם, ר"ם פ"ד דשותפין.
והשותף לא ישנה מנהג המדינה באותה סחורה ולא יוליכנה למקום אחר ולא ישתתף בה עם אחרים ולא יתעסק בסחורה [אחרת ולא ימכור] בהקפ(ד)ה אלא אם התנו בתחלה או מדעת חבירו או עבר ועשה והסכים למעשיו פטור. ואם עבר בכל הדברים, כל פחת שיבוא מחמת שעבר, הוא לבדו חייב. ואם יש שם שכר מחמת שעבר השכר לאמצע כפי שהתנו ביניהם, ר"ם פ"ה.
שותפים שהיה להם חוב של אחרים, אין האחד יכול לומר לחבירו "לא נחלוק עד שנגבה כל חוב שיש לנו", אלא חולקין וכשיפרעו החובות יטול כל אחד חלקו. היה עליהם חוב אחרים, אם אינם אחראים זה לזה חולקין, ובהגיע החוב יפרע כל אחד לנושה. ואם הם אחראים, כל אחד מעכב לחלוק עד שיפרעו החוב. ואיתיה פרק המקבל. הנותן ממון לחבירו לילך לסחורה או לקנות בו פירות לסחורה או לישב בחנות, אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון מן השותפות. שזה כמי שקבע לו זמן, ויקיים התנאי, ר"ם פ"ה.
<h2>דף קט.</h2>
אחד מן השותפים שמת, בטלה השותפות או העסק, אע"פ שהתנו לזמן קבוע. וכן בקבלן. ואין נותנין לבניו אם מת, רק שמין מה שעשה ומה שאכל. איתיה פרק המקבל בתוספתא, ור"ם פ"ה דשותפין, והרשב"א.
<h2>דף קטז:</h2>
דבר שהוא ידוע לשני שותפים, אע"פ שהוא עכשיו ברשות אחד מהם, לא יצא מחזקת חבירו, דשותפים לא קפדי אהדדי. הילכך אין להם חזקה אלא בראיה, אי נמי אחר חלוקה. הרי"ף פ"ק דבתרא ור"ם פ"ה דשותפין.
